על קצה המזלג

אין עושין נפשות (מצבות) לצדיקים, דבריהם הן זיכרונם (ירוש' שקלים פ"ב ה'). מתיישבי גוש תל מונד היו אנשי מעש, ולכן מונחת עלינו החובה לדבר את עשייתם והקרבתם.

בימים שלפני קום המדינה היה מרחב לב השרון אזור ספר, תושבי היישוב סבלו מהתנכלויות של פורעים וכנופיות שודדים ומרצחים. בתקופת המרד הערבי, בשנים 1936 – 1939, הורע המצב עוד יותר.

בבוקר ה-5.7.1938 יצאו ארבעה חברי מושב עין ורד לעבודתם בשטחי הפרדסים המרוחקים (כיום בין גאולים לצורן). בטרם הגיעו לחלקה, נקלעו הארבעה למארב ערבי מתוכנן. מרדכי ליכט ואבא שראייר נהרגו במקום. אריה כהן נפצע פצעים אנושים ונפטר לאחר מספר שעות. שרגא אורבוך נפצע מ-11 קליעים ופונה לבית החולים בפ"ת. בדרך, שארכה כשעה וחצי, בהרגישו כי סופו קרב, כתב על פיסת נייר המוכתמת בדמו את המילים: "טוב למות בעד ארצנו". הוא נפטר כעבור 22 שעות.
הארבעה נקברו בקבר אחים בבית העלמין בתל מונד. היאחזותם בקרקע למרות הקשיים והקרבתם למולדת הם המורשת והרוח החיה שמאפשרות לנו את החיים בארץ.

מה נראה

במקום נמצא קברה של רבקה זיו, מייסדת ויצ"ו ואשתו של לורד ישראל זיו. כמו כן קבורים בו מייסדי גוש תל מונד, שסיפורם האישי מספר את סיפור ההתיישבות המקומית, וקבריהם של עשרות חללי צה"ל, לוחמי המושבה תל מונד ומושבי הגוש.

בשורת ארוכה קבורים חללי קרב טירה, ולצידם ארבע מצבות לזכר ארבעת הנופלים מהקרב אשר נעדרים עד היום. בהמשך החלקה טמונים עשרות חיילים ולוחמי המושבה תל מונד והמושבים בגוש.

בקצה בית העלמין פסל המעוצב כשילוב בין נר זיכרון לגזע עץ כרות. (עיצוב הפסל - יניב לוי - מנכ״ל החברה קדישא, עבודת הפיסול - נאור הוד.)