עצי שיזף בלב השרון

עץ הדומים הבודד

בשנת 1930 הגיעו ראשוני קבוצת "חרות יהודה" אל אזור הגבעות שלימים ייקרא מושב חרות. הצל היחיד שמצאו החלוצים היה של עץ הדומים - השיזף, הניצב היום בכניסה לגן הילדים.

בשנות ה-70 היו ילדי בית הספר היסודי מבלים על העץ ימים, אוכלים מפרותיו דמויי התפוח ומקימים עליו סוכה בשתי קומות, שעליה הייתה גאוותם. שיא חג הסוכות היה לינה בשקי שינה בקומה השנייה.

עץ השיזף הזה נחשב כעץ מופת, וכאתר לשימור בשורה אחת עם מבני המשק והציבור הבולטים של המושב. בשל חשיבותו הנופית וההיסטורית, בחרה היחידה לאיכות הסביבה לכלול אותו במיזם שיקום עצים ותיקים של משרד החקלאות ופיתוח הכפר. ההערכה היא כי העץ נבט לראשונה בשנות ה-70 של המאה ה-19.

מסלול מורשת ועצים בחרות

עץ השיזף של מושב חרות

ברוכים הבאים לסוואנה

השיזף של חרות זכה לכבוד ולשלט, אך אינו השיזף היחיד בלב השרון. שיזפים רבים מעטרים את גדותיו של נחל תאנים, בין המושבים ניצני עוז ושער אפריים. למעשה, זהו אחד הריכוזים הגדולים ביותר של שיזף מצוי במישור החוף. עשרות עצי השיזף יוצרים נוף של סוואנה, הנראה גם למטיילים בנחל, וגם לנוסעים בכביש 6 (ובעתיד – נוסעי המסילה המזרחית).

השיזף המצוי הוא עץ ממוצא סודאני. פירותיו עגולים, חומים, בעלי מתיקות עדינה וקמחית. הפירות משמשים מזון לציפורים נודדות, המפיצות אותו ברחבי העולם. כיום נפוץ השיזף ממדבריות הודו במזרח ועד לאלג'יריה במערב. נתיב התפוצה של עצי השיזף בישראל הוא לאורך בקע ים המלח, מהערבה, לבקעה ולעמק החולה, במקביל לציר הנדידה העיקרי של הציפורים.

עצי השיזף הם אוהבי חום, ובאזורים חמים כמו בקעת הירדן יש להם ייתרון על פני עצים אחרים. באזורים ממוזגים יותר, בהם יש נוכחות של עצים אחרים, הייתה לשיזף תחרות שמנעה את התפשטותו. בירוא נרחב של עצים לטובת חקלאות החל מהמאה ה-19, "פינה" מקום לעצי השיזף ואיפשר להם להתפשט במישור החוף ובשפלה. כיום נמצא שיזף מצוי ברחבי ישראל עד לגובה של 400 מטרים מעל פני הים.

העדויות הקדומות ביותר לשיזפים בישראל הן לפני כ-6000 שנים. אולם רק לפני כ-200 שנים, ככל הנראה, נפוצו עצים אלו באזור השרון. השיזף, אם כך, הוא "עולה חדש" באזורנו. ראייה לכך היא "התנהגות" העץ. בתנאי חום כמו במולדתו, עץ השיזף ירוק-עד, ויש לו שני גלי פריחה בשנה, ואילו באזורים קרירים יותר, כמו בשרון, לעצים יש שלכת חלקית או מלאה, וגל פריחה אחד. עצי השיזף שבשרון עדיין מתמודדים עם "קשיי הסתגלות".

 נחל תאנים וגשר הרכבת

סוואנת שיזפים בנחל תאנים

בתנ"ך, בברית החדשה, ובקוראן

מעת שחדרו עצי שיזף לשרון, הניחו לו הפלאחים הערבים. בקוראן מוזכר "סידרת אל מונטהא"  - “השיזף של הקצה האחרון”. מונח זה מתייחס לתחום שמעבר אליו לא יכולים להגיע לא המלאכים ולא בני האדם. יש המפרשים שהמדובר בעץ השיזף הנמצא במקום הנעלה ביותר בגן העדן, ברקיע השביעי, לימין כס האלוהים. בשל כך התקדשו עצי השיזף באיסלאם. בנוסף, עצי שיזף רחבי צמרת, העניקו צל, מרגוע ופרי לעובדים בשדות.

כשהגיעו החלוצים הציוניים לארץ, השקפתם על העצים הקוצניים בשדות היתה שונה. בסיפורי ראשית ההתיישבות היהודית בעמקים ידועה ה"סידריה" (כינוי לשיזף) כאויב עיקש שקשה לברא, אשר החקלאים נאבקו בו קשות. לשמחתנו הגדולה היום, נותרו עשרות עצי השיזף  בין ניצני עוז לשער אפריים, לאורך גדותיו של נחל תאנים, אשר לא עברו בירוא... 

השיזף אינו נזכר ישירות בתנ"ך, אם כי ישנם פרשנים הרואים בו את האטד במשל יותם. במשל, יותם בן גדעון מתנגד להמלכת אחיו אבימלך בשכם. כשאנו מטיילים בנחל תאנים בין עצי השיזף, נישאים הרי שכם ממזרח לנו. להשלמת החווייה המקראית, נוכל לפגוש  במסלול גם את הגפן, התאנה והזית, הנזכרים גם הם במשל.

כאמור, החלוצים אימצו את השם הערבי "סידר" לעץ השיזף. אולם לפירות יש גם כינוי משל עצמם - דומים. המילה "דום" היא שיבוש ערבי של המילה הלטינית דומינוס - האדון, כשהכוונה היא לישוע. על פי המסורת הנוצרית, זר הקוצים שהונח על ראשו של ישוע טרם צליבתו היה עשוי מענפי השיזף. משם נגזר שמו הלטיני - spina christi - שמשמעותו "קוצי המשיח". ההפרדה בין שם העץ לשם הפרי נעשית בדרך כלל בפירות שאינם אכילים או שערכם נחות יחסית, כמו האיצטרובל והבלוט במחטניים ובאלונים בהתאמה. (בפירות אכילים – שם הפרי כשם העץ). ואכן – במקומות בהם יש שפע פירות טעימים יותר, אין לדומים ערך מסחרי או קולינרי רב. לעומת זאת במדבר, בו נדירים גם עצי פרי וגם דגנים, משמשים הדומים המיובשים להכנת קמח ולבסיס לעוגות.

יוסף נצר כתב שיר על זכרונות ילדותו אל מול גולן "כפרי הדומים שניערתי משיזף". לבטח ותיקי מושב חרות מזדהים עם משפט נוסטלגי זה.

שיזפים בכביש הגישה למושב פורת

מקומות נוספים בהם גדלים שיזפים בלב השרון:

הקצה המזרחי של דרך ההרחבה בכפר הס

כביש הגישה למושב לפורת

בריכת חורף יעף

בריכת חורף לב השרון

גת כילודיה – כפר יעבץ

בית נבולסי – ינוב.

שיזף בקצה דרך ההרחבה כפר הס

 

שרונה לימן, מורת דרך