חלב, לחם וקצת רכילות: סיפורן של הצרכניות בלב השרון

ציור קיר כמחווה נוסטלגית לצרכנייה הראשונה. צוייר על קיר האלונית בנורדיה.

כתיבה: שרונה לימן

כשחושבים על החיים במושב של פעם, עולים מיד לראש מגדל המים, הסילו, בית העם והדשא הגדול. אבל לצד כל אלה פעל מוסד קטן וצנוע, שהיה במשך שנים אחד המקומות הכי חשובים בחיי היומיום – הצרכנייה.

הרבה לפני הסופרמרקטים, המשלוחים והקניות אונליין, הצרכנייה הייתה המקום שבו התחיל הבוקר. קנו בה חלב ולחם, אספו מצרכים למשפחה, פגשו שכנים, שמעו מה חדש במושב ולפעמים גם נשארו לעוד כמה דקות של שיחה. במושבים רבים היא הייתה אחד ממבני הציבור הראשונים שנבנו, ולעיתים ממש הלב של מרכז היישוב.

גם הדרך שבה קנו בה הייתה שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים היום. בנורדיה, למשל, השאירו בבוקר סל עם רשימת קניות ואספו אותו מלא בסוף יום העבודה. במקומות אחרים שקלו אורז, קמח וסוכר מתוך שקים גדולים, חילקו תוצרת חקלאית לתושבים או ניהלו את הצרכנייה ברוטציה בין חברי המושב.

עם השנים הצרכניות השתנו, חלקן עברו לידיים פרטיות, אחרות נסגרו או קיבלו שימוש חדש. אבל המבנים והסיפורים שנשארו מאחור מספרים הרבה יותר מסיפור על קניות – הם מספרים את סיפור הקהילה, השיתופיות והחיים הכפריים של פעם בלב השרון.

נורדיה –

הצרכנייה נבנתה עם סיום בניית 25 הבתים הראשונים. בכניסה נבנה חדר ובו תאים, תא לכל משפחה, שעליו רשומים מספר ושם המשפחה. המקום היה נפתח בשש בבוקר. בדרכם לעבודה, החברים והחברות נהגו להגיע לצרכנייה עם סל פלסטיק ובתוכו פתק עם רשימת המצרכים שנדרשו למשפחה. באותו סל היה גם פנקס שבו רשמו עובדי הצרכנייה את המצרכים שניתנו ואת מחירם. במהלך הבוקר עובדי הצרכנייה הניחו בכל סל את המצרכים לפי הרשימה שהייתה בו. בשובם מן העבודה, עברו החברים דרך הצרכנייה וכל אחד אסף את הסל שלו ושב לביתו. (קרו גם פעמים שאנשים התבלבלו ואספו את הסל של מישהו אחר).

מאוחר יותר בוטלו התאים בצרכנייה והנשים היו מגיעות לבצע את קניותיהן. הן היו עומדות בתור בחוץ בסבלנות וכל אחת הייתה נכנסת בתורה, שם סיפקו לה עובדי הצרכנייה את מבוקשה.

אחת לשבוע היו מביאים אספקה של ירקות. במהלך השנים, יום הירקות הפך ליום שוק לירקות עם ארגזים בחוץ.

רק ב – 1974 הפכה הצרכנייה לחנות בשרות עצמי.

בתחילת שנות התשעים נסגרה הצרכנייה. במקומה נפתחה חנות "אלונית" קצת צפונה יותר, במבנה שהיה המפעל. מבנה הצרכנייה ההסטורי  משמש היום כמועדון לגיל השלישי. חברות המועדון הקימו בית קפה קהילתי  - "קפה צרכנייה".

מבנה הצרכנייה הראשונה בנורדיה. כיום משמש כמועדון לגיל השלישי.​​​​​​

חרות –

הצרכנייה הראשונה נבנתה כבר בתחילת שנות ה-30 כצריף עץ גדול, בו שכנו גם מחסן התערובת וגם המחלבה. כינויו של הצריף בפי התושבים היה "המרכז המסחרי".

צריף העץ נהרס כאשר נבנו בשנות ה-40 מחסן התערובת ובית הקירור בהמשך אותו הרחוב. הצרכנייה עברה ב-1943 למבנה מחסן התערובת בעל הקמרונות.

בתחילת שנות ה-50 נבנה מבנה בטון חדש במקומו של צריף העץ, וזכה לכינוי "הצרכנייה החדשה".

המבנה כיכב בצילומים מאירוע חג ה-25 שנה למושב שנחוג ב-1955. בצילומים ההיסטוריים רואים מבנה מודרניסטי פשוט ונעים, עם קווים אדריכליים גיאומטריים של הסגנון הבינלאומי – גרם מדרגות רחב, חלל כניסה שקוע ובו עמודים ומסגרת אופקית המשמשת כמצחייה. ב-1977 המבנה הורחב על ידי תוספת מדרום וחלל הכניסה נסתם.

מבנה הצרכנייה בחרות משמש עד היום בייעודו המקורי.

צריף "המרכז הכלכלי" - מחלבה, צרכנייה ומחסן אספקה. תמונה מתוך "סקר ערכים" מאת גיא שחר.

הצרכנייה החדשה, חרות, שנות ה-50.

צור משה –

עם סיום בניית 20 בתי הקבע הראשונים, קנו מייסדי צור משה "ליפט" גדול ששימש כצרכנייה. הקניות נערכו בקופונים. ב-1944 בנו צרכנייה מפחים ובאותו החורף עפה הצרכנייה ברוח ובגשם.

ב-1945 נבנה חדר ראשון לצרכנייה (כיום זהו המחסן). הצרכנייה הייתה רכוש המושב, והוועד שכר עובדים מתוך המושב ומחוצה לו שיתפעלו את המקום. המשאית של המושב הייתה נוסעת בימי רביעי למשביר המרכזי בתל אביב ומביאה אספקה, כולל ביגוד, לפי ההזמנות. המצרכים היבשים  - קמח, אורז, סוכר, הגיעו בשקים גדולים, נשקלו ונארזו במקום בנייר חום, על פי צרכי הלקוחות.

המתיישבים הראשונים היו דוברי יוונית, אליהם הצטרפו מאוחר יותר דוברי בולגרית. המילה ריבה בבולגרית היא המילה דג ביוונית... כאשר הבולגרים ביקשו ריבה - נחשו מה הם קיבלו...

בשנת 1977 לאחר מריבות קשות באסיפה הכללית בנושא הצרכנייה, ולאחר שהתברר שהמושב מפסיד כסף, הוחלט להעביר את הצרכנייה לידיים פרטיות.

הצרכנייה בצור משה בראשית ימיה.

בני דרור –

הצרכנייה של בני דרור הוקמה ב-1952. מתחת לצרכנייה שכנה הנשקייה.

בהתחלה הותקנו תאים גדולים מפח והתושבים נהגו לשים שם את הקניות, עד לחזרתם מהעבודה בשדות. הצרכנייה נוהלה ברוטציה על-ידי חברי המושב, בקדנציות בנות שנה או שנתיים.

בעונות התפוזים והבוטנים, נהגו בכל שבוע או שבועיים להביא את היבול במיכל גדול, ולהניחו ליד הצרכנייה לחלוקה חופשית לחברים.

כשדואר ישראל החל לחלק דואר ביישובים, נבנו תיבות הדואר של התושבים בכניסה לצרכנייה תחת סככה מקורה. 

באמצע שנות ה-90 ניכרה ירידה ברלוונטיות של הצרכנייה ליישוב. היא נסגרה והמבנה עמד ריק במשך תקופה ארוכה.

היום משמש המבנה את בית העסק "טורקיז" לריהוט ועיצוב הבית.

צרכניית בני דרור בשנות ה-50